<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' גיטין פ"ב</h1>
<h2>דף מג:</h2>
מי שקידש קטנה על ידי אביה וגרשה כשהיא קטנה אביה מקבל גטה ובקבלתו מגורשת ולא בקבלתה לפי' ראשון ש[ל]רש"י, ולפי' אחרון אף בקבלתה, אם הגיעה (לפעותות) [לפעוטות]. גרשה כשהיא נערה מתגרשת בקבלתה או בקבלת אביה. ואין נערה מאורסה עושה שליח לקבל גטה מיד בעלה בחיי אביה, מת האב או נשאת נערה עושה שליח ולא קטנה. אבל האב עושה שליח לקבל הגט לבתו המאורסה בין נערה בין קטנה. קדשה אביה והיא קטנה ומת מגורשת בקבלתה אם מבחנת בין גטה לדבר אחר, אינה מבחנת אין מתגרשת בקבלתה. אומר ר"ת, דקטנה אפילו פחותה מז' שנים דהיינו קודם פעוטות מתגרשת על ידי אביה. ואם אין לה אב שמת לאחר שנתארסה או ניסת אין יכולה להתגרש בשום עניין. וזה קודם הגעת פעוטות. אבל אחר לכל הפירושי' מקבלת גיטה כיון שניסת או מת אביה משנתארסה דיצתה מרשות אב. ובירושלמי [יבמות פי"ד ה"א] אוסר לגרש שוטה אפילו על ידי אבוה מטעם (שיזכנו) [שינהגו] בה הפקרות.
<h2>דף עח:</h2>
מי שנשתתק ודעתו נכונה ושאלו לו, נכתוב גט והרכין בראשו, בודקין אותו שלש פעמים בסירוגין, אם אומר על לאו לאו ועל הן הן, יכתבו ויתנו. ובודקין יפה יפה, שמא נטרפה דעתו. ובודקין אותו בפירי ימות החמה לימות הגשמים ואיפכא כגון ניפלש בימות החמה וצריזש בימות הגשמים או כדפ' הירושלמי [גיטין פ"ז ה"א] נכתוב גט לאמך לאחותך, ושיאמר חד לאו ותרי הן או חד הן ותרי לאו. ואומר ר"י שהכותב גט לאשתו של שכיב מרע יזהר שלא יתקלקל בחוליו בשעת כתיבה. ועל הגוסס השיב ר"י לרבינו יואל מבואנא, שאם מדבר בטוב ודעתו מיושבת עליו שיכול ליתן גט. וכן מגוייד וצלוב כותבין בדבורן. וכן מי שכתב בידו, כתבו ותנו גט, כותבין ונותנין אם דעתו מיושבת עליו, שאין דין נשתתק (לדין) [כדין] חרש, כרב כהנא פרק מי שאחזו [גיטין ע"א ע"א]. אך בתוספתא [שם פ"ב ה"י] פוסק וכן רבינו ברוך, בין חרש בין פקח לא יוכלו לשלוח כתב ידם בבית דין לגרש נשותיהם עד שיאמרו לסופר כתוב ולעדים חתומו.
